מקור תלמוד ירושלמי עבודה זרה ד׳:ח׳:ב׳
8 הלכה: לוֹקְחִין גַּת בְּעוּטָה כול׳. תַּנֵּי רִבִּי חָנָן. וְהוּא שֶׁלֹּא הֶעֱלִים יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינָיו מִמֶּנּוּ. אֲבַל אִם הֶעֱלִים עֵינָיו מִמֶּנּוּ לֹא בְדָא. עַד כְּדוֹן כְּשֶׁהָיָה נוֹטֵל יַיִן וַעֲנָבִים כְּאַחַת וְנוֹתֵן עַל הַתַּפּוּח. הָיָה נוֹתֵן אֵילּוּ בִפְנֵי עַצְמָן וְאֵילּוּ בִפְנֵי עַצְמָן אֲפִילוּ מִן מוֹתַר גוֹמָמִיוֹת. שֶׁתַּחַת הָאֶשְׁכּוֹלוֹת אֲסוּרוֹת. שֶׁבְּצִידֵּיהֶן מוּתָּרוֹת. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. הֵן עַצְמָן נַעֲשׂוֹת יַיִן נֶסֶךְ.
פירוש שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עבודה זרה ד׳:ח׳:ב׳
8 אילו בפני עצמן ואילו בפני עצמן אפי' מן מותר כו'. — צ"ל: אפי' כן מותר גוממיות שתחת האשכולות מותרות פי' מפני שהיין שבהן לא נמשך שבצידיהן אסודות וכ"ה בתוספתא פ"ח.
9 השלמות: תני ר' חנן. בשו"ת מהר"ח או"ז העתיק תני ר' חייא רובה אבל ברוקח סימן תצ"ה תניא ר' חנא.